מדיטציה יהודית- יש כזה דבר?

מתחילת שנות השבעים, אלפי נשים וגברים יהודים, החלו להתעניין בתורת המזרח, תוך כדי שהם אימצו לעצמם תרגולים מהדת המזרחית, ביניהם המדיטציה ההודית, שאינה נוגעת לדת היהודית. דבר שהוביל לסערה אצל הקהילה הדתית והרבנים, שהוציאו פסיקות הלכה האוסרות על ביצוע המדיטציה, עקב הטענה שמדובר בכפירה ועבודת אלילים. ביניהם נוכל למצוא את הרב עובדיה יוסף, אשר פסק על איסור בביצוע המדיטציה, מהסיבה שמדובר בעבודה זרה. הרב שלמה אבינר, גם הוא תומך באיסור זה, משום שהוא מפקפק ביכולתו של האדם להפריד בין הטכניקה של המדיטציה, לבין ערכה הדתי האלילי. החשש של הרבנים, אשר אוסרים, על ביצוע המדיטציה, נשען בעיקר על התמיהה, שיהודים חילוניים, פונים לדרכי המדיטציה של הדתות המזרחיות, מתוך מטרה להתקרבות רוחנית, במקום לחזור למקורות היהודיים, שכוללים בעצמם את חוכמת המדיטציה, המבוססת על ההלכה והאמונה היהודית.

מהי מדיטציה יהודית ומהן מקורותיה?

מדיטציה, היא מושג לועזי, הלקוח מסגפנות דתית מהמזרח, אותה לומדים בשלל בתי ספר ללימודי רפואה משלימה. הבעתיות עם המדיטציה המזרחית, היא במהות שלה, שחותרת לאחד את האדם עם האינסוף ולאפשר לו בעצם להתאחד ולדעת את אלוהים. כאשר המטרה של המדיטציה, היא בעצם לעורר באדם שינוי והתפתחות, על ידי חוויה מיסטית אותה הוא עובר במהלך המדיטציה. כאן בעצם טמונה הבעייתיות, על פי השיטה המזרחית, כדי שהאדם יצליח בחייו, הוא צריך לעבור טרנספורמציה ואת זה הוא עושה, על ידי הפיכת המדיטציה לחלק בלתי נפרד מחייו. פעולה זו גובלת בעבודה אלילית, והיא מה שעוררה את הסערה, אצל הרבנים שגרמה להם להוציא פסקי הלכה, שאוסרים לבצע אותה. מדיטציה יהודית, בשונה מהמדיטציה המזרחית, מקורותיה נלקחים מהתורה והקבלה, כאשר צורת הופעתה בכתובים נחלקת לשתיים האחת נסתרת והשנייה גלויה. המדיטציה הגלויה, מופיע בתור הכוונה, אשר מורה כיצד לבצע את המדיטציה היהודית, בצורה כזו שהיא תסייע לאדם המאמין, לשפר את ההתפתחות הרוחנית שלו. על פי ספרי חסידות, תורה ומוסר, המדיטציה באה לסייע לנו בקיום המצוות על ידי תרגול של שיטות התבודדות, אשר נוסחו על ידי רבי נחמן מברסלב. על ידי השקטת נפשנו, על פי שיטות ההשקטה של האדמו"ר מפיאסצ'נה. על ידי דבקות באלוהים, על פי שיטות של הבעש"ט. על ידי התכוננות בתפילה, על פי שיטת רבי יוסף קארו. ועל ידי קיום מצוות ועבודה חסידית, על פי שיטתו של רבי יהודה הלוי. השאלה הנשאלת, היא האם כל מאמין יכול להשתמש בשיטות אלה או שהן אמורות להימסר רק ליחידי סגולה שיכולים לעמוד בסיכון ?

מכאן האם באמת קיימת מדיטציה יהודית כשרה?

כביכול בכל הנוגע לתחום שיפור העבודה החסידית של המאמין, מצוותיו ותפילתו, אכן מותרת תרגולה של המדיטציה היהודית, שניתנו על פי שיטות הרבנים כמובן. הבעיה, היא שלא תמיד המאמין מפרש נכון כיצד ליישם את השיטות האלה. השיטות האלה אומנם מסייעות למאמין להשקיט את מחשבותיו ומשפרות את יכולת הריכוז ואהבת האלוהים שלו, אך כמו שטען הרב עדין שטיינזלץ, המאמין שמתרגל את שיטות המדיטציה היהודית, אומנם מגיע לשקט, אך השקט הזה מעניק פתח להכנסת מחשבה לתודעה. וזה הסיכון בעצם, איזו מחשבה נכנסת בשלב הזה לתודעה של המאמין. מכאן ניתן להסיק, שאת תרגול המדיטציה היהודית, אסור לבצע אם כל אדם שמכריז על עצמו כמורה רוחני למדיטציה יהודית, על פי שיטות שנתנו על ידי הרבנים בתורה והקבלה. אלה רק על ידי, הכוונה של יועץ מוסמך, שיבין את הסכנה הטמונה במדיטציה וידע להדריך את המאמין בצורה שלא תפגע בו ובאמונתו.

לסיכום, כיום המדיטציה היהודית, נתפסת כתוכנית עסקית משתלמת ורווחית, בגלל שלל סגולותיה, שיכולות לסייע למאמין לשפר את תפילתו ומצוותיו. אך חשוב לזכור שאם היא מתורגלת, על ידי יועץ לא מוסמך, היא הופכת למסוכנת, גם אם מקורותיה נלקחים מהתורה והקבלה.